מצב שבו משק בית או אדם פרטי לא מקבלים גישה ישירה ויום יומית למזון מוגדר בתור אי ביטחון תזונתי. מטבע הדברים, מצב כזה כרוך בשורה ארוכה של בעיות. בראש ובראשונה, זהו מצב שגורם לחוסר במינרלים או ויטמינים. על רקע חוסר מינרלים או ויטמינים יש סיכוי גבוה יותר להיפגע ממחלות וקיים גם סיכוי של פגיעה בלתי הפיכה במערכת החיסונית. למעשה, את רוב המינרלים או הוויטמינים יכול האדם להשיג באופן טבעי רק מהתזונה – לכן אי ביטחון תזונתי גורם למחלות רבות.
בנוסף, אי ביטחון תזונתי הוא מצב שעלול לגרום דיכאון, פגיעה בתחושת הביטחון האישי, הפרעות בעיכול, חולשה ועוד. כאן אפשר לראות את ההשלכות השליליות הישירות של חלק מהתופעות – לצד ההשלכות השליליות העקיפות. בכל מקרה, הדגש צריך להיות על ניסיון למנוע אי ביטחון תזונתי ולעשות את זה כמה שיותר יעיל.
איך מונעים אי ביטחון תזונתי?
הדרך למנוע אי ביטחון תזונתי היא לערב את גורמי הסיוע הרלוונטיים. בעזרת גורמי סיוע מהמגזר השלישי אפשר למשל להעביר תרומות למשפחות נזקקות, לחלק אוכל ושתייה וגם להתנדב בשטח. בטווח הארוך, אותן פעולות התנדבות תורמות לשיפור באיכות החיים של משפחות נזקקות והן גם יכולות להוציא אותן מתוך מצב מתסכל של אי ביטחון תזונתי.
במישור הרחב יותר, החברה צריכה להחליט האם התפקיד של המדינה הוא לסייע ישירות לנזקקים או לתרום באופן אחר. כך למשל ניתן להחליט להגדיל תקציבים לאוכלוסיות מוחלשות, אך אפשר לפעול באופן שמכין אותם לשוק העבודה ומצמצם פערים כלכליים. היות ורוב הפערים הכלכליים הם תוצאה של השכלה או רקע של ההורים, התפקיד של המדינה בהקשר הזה הוא לבחון את הסוגייה לעומק ובצורה רצינית.